ראשיתה של מסעדת הדגים
כתב: מאיר קוצ'ינסקי
כאשר גרשון הגיע לעין גב הייתי כאן כבר כשנתיים. באותה תקופה עבדתי בבננות ועסקתי בעיקר בעבודות טכניות. יצקתי חלקים מבטון להשקיה בהצפה. העבודה נעשתה על משטחי בטון לאוהלים שהיו על יד בית המוזיקה ופינת המשחקים. יום אחד בא שמעון יעקובי, יד ימינו של מרכז ענף הבננות, יוסף בלומפלד ז"ל והציג בפניי את גרשון. זה הבחור המתאים לעזור לך. אפשר שמאז נקשרו בינינו יחסי ידידות. גרשון המשיך לעבוד בבננות עד שהוקמה המסעדה.
אני התחלתי לעבוד בספנות, כלומר בשייט, בתחילת 1944. היינו מקיימים טיול לפני הצהריים וטיול אחה"צ לעין גב ובחזרה. בעיקר למתרחצים בחמי טבריה, לבתי הספר ולתנועות הנוער. המטיילים היו לא אחת נכנסים לחדר האוכל שבאותה תקופה היה במקום של חומה ומגדל, מול גשר הסירות והמזח שהיה בבנייה. גרשון אשר היה בעל יוזמה בלתי נדלית היה מחלק את מי ההשקיה להרבה ערוגות בננות, כך שיוכל להיעדר מהשטח לזמן ממושך. היה רץ לחדר האוכל, מוציא שולחן, לוקח קומקומים, ממלא בחלב ומוכר למטיילים בננה בשלה וכוס חלב. כך זה נמשך תקופת מה.
קרא עודאז באה היוזמה מתוך צוות הספנים והחבר ליבר, איש מכירות התיירות, ובעיקר מגרשון, והוחלט להקים מזנון (קיוסק). באותה תקופה הופיע הרעיון של הקמת אוהל עגול מכוסה בגג פח. אנשי הבניין והספנים הקימו את המזנון, סככה עגולה בקוטר של כ-10 עד 12 מטר, דמויות כובע סיני מורמת על עמודים. השתמשו בעמודי אקליפטוס ששימשו משברי רוח לבננות. את הרצפה יצקו מבטון. בצד הצפוני מערבי הוקם דלפק, מצופה לוח מוזאיקה ועל ידו מחבת מפח תוצרת מסגריית עין גב. המחבת העגולה נבנתה ע"י דב רוזנר ז"ל. בשלב מאוחר יותר, עברנו למחבת מלבנית לניצול טוב יותר. אפשר לומר שהספנים היו העוזרים העיקריים בהקמת מפעל זה. העסק החל לעבוד אך המשק לא היה מוכן לעזור הרבה. וכל המזנון הפך להיות מוטל על גבו של גרשון, אשר השקיע בו את כל כוחו כי ראה בזאת עתיד וחזון. העוזרים היחידים היו בעיקר הספנים שהיו עוזרים במכירה בדלפק או בהגשה בזמן שהיו מביאים את הנוסעים. אחרי קום המדינה העסק גדל ומוסדות המשק החלו לעזור במידה מוגבלת. רק בשנות החמישים המאוחרות התחיל סידור עבודה כולל שבתות, במזנון, אשר הפך מאוחר יותר למסעדת הדגים . צריך להזכיר כי בכל יום שישי היו ילדי עין גב באים בשעות אחה"צ למזנון ומקבלים צ'יפס וגלידה. זה נמשך הרבה שנים. בשלב מסוים דובר על בניית מסעדה, והיה ויכוח על גודל המבנה. באותה תקופה נבנו מסעדות אגד והייתה דעה אחת לבנות פרויקט גדול מול דעה אחרת שהמליצה על מבנה קטן יותר. כמו תמיד בעין גב הלכו בזהירות ובחרו בדרך הצנועה. אדריכל, איש המרכז החקלאי, תכנן את המסעדה ואני ליוויתי את הפרויקט בעיקר את כל סידורי המטבח. אחת הבעיות הייתה מיקום מחבת טיגון הדגים. גרשון התעקש ודרש שאורחי המסעדה יוכלו לראות את טיגון הדגים. ניסינו לשכנע אותו לוותר אך הוא בשלו ואכן הצליח. לימים התברר שהתוכנית הראשונה של המסעדה הייתה מעין העתק של מסעדה לחוף הים האנדריאטי. המסעדה עבדה במתכונת זו מספר שנים עד שהתברר שהיא קטנה. לקראת קיץ 1967 הורחבה המסעדה בצורה משמעותית, אך על העיקרון שאת הטיגון צריך להראות גרשון לא ויתר והטיגון נשאר במקומו. בהפגזה הידועה באפריל 1967, ערב ששת הימים הלכו תיירות אנגליות למקלט הגדול שבידיהן צלחות עם דגים מטוגנים וחיוך על פניהן וטענו שזה כמו ה"בליץ" במלחמת העולם השנייה בלונדון. יעקב שטיינברגר: ערב מלחמת ששת הימים נפגעה המסעדה ע"י הפגזה סורית, אך הנזק היה קטן ולא הפסיק את פעילותה. מאז, שלב אחר שלב הורחבה המסעדה. מספר הסועדים ובהם הרבה מאוד קבוצות תיירות חוץ הלך וגדל משנה לשנה. צעד אחר צעד הפך ענף התיירות לגדול ענפי המשק ועזר רבות לכלכלה של עין גב.
